אכילה רגשית בהריון

טיפול באכילה רגשית מתמקד בחיבור שלי לעצמי ולגופי
עשיתי תהליך מדהים וארוך, שהיו בו עליות ומורדות
רגעים של חמלה ורוך אך גם רגעים של חוסר סבלנות ותסכול
אך התוצאה הייתה שווה כל מאמץ

למדתי לזהות את איתותי גופי מבעד לרעשים סביבי,
למדתי מה אני באמת אוהבת לאכול, שהסתבר להיות שונה
ממה שחשבתי שאני אוהבת לאכול…
למדתי מה אני לא אוהבת, מה לא עושה לי טוב בגוף,
מה כן עושה לי טוב בגוף, מה מעייף אותי, מה משאיר אותי עם אנרגיה.

למדתי להיות נוכחת באכילה, להיות ממש ברגע,
להריח את האוכל, לטעום אותו, להרגיש את המרקם.
למדתי איך להשתיק את הקולות הלא תורמים בראשי
ולפנות מקום לקולות חדשים.

למדתי איך לא להרגיש אשמה כל פעם שאני מכניסה לפה עוגיה,
למדתי איך לשחרר ולהרפות אך עדיין לא לאבד אחיזה,
למדתי לאהוב את עצמי, בכל מצב, ללא תנאים.

למדתי גם לזהות את המקומות בהם אני פונה לאוכל לא מתוך רעב,
למדתי לזהות את הרגשות המניעים אותי ובעיקר בעיקר,
למדתי איך לתת לרגשות את המקום הראוי להם ולא לדחוף אותם
עמוק פנימה באמצעות האוכל ולמדתי גם איך לאכול לשם הנאה בלבד
אך עדיין להישאר עם הרגשה טובה ולא להכביד על הגוף שלי.

את כל זה עשיתי.
אבל מה קורה כשהגוף משתנה ומה שחשבת שאת יודעת כבר לא בהכרח תקף או נכון.
למשל, תקופת ההיריון. זה לא רק הגוף שמשתנה מבחינה חיצונית, הכל משתנה.
החשקים, הרצונות, הטעמים… את כבר לא אוהבת מה שאהבת, התחלת לאהוב את מה שלא אהבת
היית בטוחה שאת מכירה את עצמך ומחוברת לחלוטין לגופך, אך ההיריון מתעתע
וחלק מהמסע המדהים והמרגש הזה זה לעשות בעצם את תהליך החיבור לגופך מחדש.

ללמוד את כל מה שחשבת שידעת שוב, כי הדברים השתנו
ובתוך כל זה, יש גם הורמונים ומצבי רוח, לחצים ופחדים שמלווים ולא מקלים על התהליך.
והאכילה הרגשית צצה לה שוב וצריך לתת לה מחדש מקום.
ללמוד אותה שוב, מה מזין אותה הפעם ולמה דווקא עכשיו?

אז איך צולחים את זה?
נעזרים בהרבה סבלנות והוקרת תודה לגוף המדהים שלנו,
שהוא כה חכם ואין דבר שהוא עושה סתם.
נאמין בו ונסמוך עליו ועל עצמינו שיש לנו את כל הכלים ללמוד מחדש
נכון, זה לא קל להתחיל כמעט מאפס אבל ההבדל בין הפעם הזו לפעם הקודמת
היא שהפעם אני כבר יודעת מה לעשות, אני יודעת איך ואני יודעת שאני יכולה לסמוך.
על עצמי ועל גופי שיידע להנחות אותי מחדש לבחירות הכי טובות עבור שנינו.

אז כן, תקופת ההיריון היא בהחלט תקופה של שינויים.
אך בסופו של יום צריך לזכור שאלו שינויים מבורכים שרק מחזקים אותי
בתור אדם, בתור מטפלת ובתור אכלנית רגשית.

אורלי קובר

כתיבת תגובה