האני מאמין שלי

כל מה שנכתב כאן הן תובנות שנאספו בדם יזע ודמעות וכתוצר של שנים של מאבקים ומלחמות עם המשקל בעולם הדיאטות. עם השנים, אלו הפכו ל"אני מאמין שלי":

  • אכילה אינטואיטיבית / קשובה חייבת להילקח בחשבון כדי לאפשר חיי חופש וספונטניות בכל הקשור לאוכל.

  • לרוב הימנעות ממאכלים אהובים יוצרת מתח שמצטבר לכדי בולמוס, ככל שהימנעות ארוכה יותר כך הבולמוס גדול יותר.

  • אכן יש מאכלים "ממכרים" או "מרעיבים" והשאלה אם לא כדאי להימנע מהם לחלוטין היא נתונה למחלוקת, זה לא מתאים לכל אחד, יש כאלה שזה ישלח אותם לאוכל, עם זאת כן כדאי להכירם ולבחון כיצד הם פועלים עלינו. 

  • הקשבה לגוף ולמידה מחודשת של איך לעבוד עם מנגנון השובע רעב היא קריטית.

  • אין דרך אחת שהיא נכונה ואבסולוטית לכולם, כל מקרה לגופו ויש לבחון את הדרך מול האדם שיושב מולינו.

  • שינוי תזונתי זה נהדר, אבל בשביל שהוא יקרה ויחזיק לתמיד צריך לרצות אותו לא מתוך מקום של רצון לרדת במשקל אלא באמת מתוך רצון להשתנות ולשנות את הרגלי האכילה שלי והתלות שלי באוכל. 

  • השפה שבה אנו משתמשים עם עצמינו היא קריטית, אנחנו נהיים מה שאנחנו אומרים לעצמינו, לכן תרגול שפה שמורכבת מאהבה עצמית וחמלה היא הכרחית. 

  • יש להתייחס לכל המאכלים באופן זהה, כולם אוכל, גם אם לחלק יש מרכיבים תזונתיים טובים יותר או פחות, להימנע ממילים כמו רעל, זבל, אסור, משמין, מרזה וכו'.

  • יש לשים דגש על ההבדל בין אוכל רע (שאין דבר כזה) לבין אוכל שעושה לי רע.

  • כדי לדעת מה באמת עושה לי טוב בגוף, צריך קודם לנקות את כל רעשי הרקע בראש, כל הכמיהות המטורפות למאכלים מסוימים שנמנענו מהם שנים ולשים את אורח החיים הסגפני שהיה לנו במידה והיה לנו מאחורינו. 

  • הלקאה עצמית ורגשות אשם רק מעצימים את הלופ ושולחים אותנו לאוכל שוב ושוב. כדי לשבור את מעגל "הנפילות" יש לייחס פחות דרמה לכל נפילה באמצעות חמלה. 

  • כדי לרדת במשקל ולשמור על התוצאות לא צריך כוח רצון או משמעת צריך נכונות להסתכל פנימה ולחקור עם עצמינו מה שולח אותנו לאוכל כל פעם מחדש.

  • הצורה בה אנו אוכלים מושפעת מדפוסי חשיבה, הרגלים מבית ואמונות מגבילות שאנו מתחזקים.

  • המשקל שלי הוא לא מי שאני, לא להפוך את בעיית המשקל שלי לזהות שלי, לראות את כל מי שאני מעבר למספר שעל המשקל.

  • לכולם יש אכילה רגשית כזו או אחרת, כל אחד ברמה שונה. לא ניתן להעלימה לחלוטין אך כן ניתן לשלוט בה ולהפחיתה משמעותית כך שלא תגרום להשמנה. 

  • מערכות היחסים שלי עם האוכל, עם האכילה שלי ועם הגוף שלי הולכות יחד ועל כולן צריך לעבוד כשמטפלים באכילה רגשית.

האני מאמין שלי

כל מה שנכתב כאן הן תובנות שנאספו בדם יזע ודמעות וכתוצר של שנים של מאבקים ומלחמות עם המשקל בעולם הדיאטות. עם השנים, אלו הפכו ל"אני מאמין שלי":

  • אכילה אינטואיטיבית / קשובה חייבת להילקח בחשבון כדי לאפשר חיי חופש וספונטניות בכל הקשור לאוכל.

  • לרוב הימנעות ממאכלים אהובים יוצרת מתח שמצטבר לכדי בולמוס, ככל שהימנעות ארוכה יותר כך הבולמוס גדול יותר.

  • אכן יש מאכלים "ממכרים" או "מרעיבים" והשאלה אם לא כדאי להימנע מהם לחלוטין היא נתונה למחלוקת, זה לא מתאים לכל אחד, יש כאלה שזה ישלח אותם לאוכל, עם זאת כן כדאי להכירם ולבחון כיצד הם פועלים עלינו. 

  • הקשבה לגוף ולמידה מחודשת של איך לעבוד עם מנגנון השובע רעב היא קריטית.

  • אין דרך אחת שהיא נכונה ואבסולוטית לכולם, כל מקרה לגופו ויש לבחון את הדרך מול האדם שיושב מולינו.

  • שינוי תזונתי זה נהדר, אבל בשביל שהוא יקרה ויחזיק לתמיד צריך לרצות אותו לא מתוך מקום של רצון לרדת במשקל אלא באמת מתוך רצון להשתנות ולשנות את הרגלי האכילה שלי והתלות שלי באוכל. 

  • השפה שבה אנו משתמשים עם עצמינו היא קריטית, אנחנו נהיים מה שאנחנו אומרים לעצמינו, לכן תרגול שפה שמורכבת מאהבה עצמית וחמלה היא הכרחית. 

  • יש להתייחס לכל המאכלים באופן זהה, כולם אוכל, גם אם לחלק יש מרכיבים תזונתיים טובים יותר או פחות, להימנע ממילים כמו רעל, זבל, אסור, משמין, מרזה וכו'.

  • יש לשים דגש על ההבדל בין אוכל רע (שאין דבר כזה) לבין אוכל שעושה לי רע.

  • כדי לדעת מה באמת עושה לי טוב בגוף, צריך קודם לנקות את כל רעשי הרקע בראש, כל הכמיהות המטורפות למאכלים מסוימים שנמנענו מהם שנים ולשים את אורח החיים הסגפני שהיה לנו במידה והיה לנו מאחורינו. 

  • הלקאה עצמית ורגשות אשם רק מעצימים את הלופ ושולחים אותנו לאוכל שוב ושוב. כדי לשבור את מעגל "הנפילות" יש לייחס פחות דרמה לכל נפילה באמצעות חמלה. 

  • כדי לרדת במשקל ולשמור על התוצאות לא צריך כוח רצון או משמעת צריך נכונות להסתכל פנימה ולחקור עם עצמינו מה שולח אותנו לאוכל כל פעם מחדש.

  • הצורה בה אנו אוכלים מושפעת מדפוסי חשיבה, הרגלים מבית ואמונות מגבילות שאנו מתחזקים.

  • המשקל שלי הוא לא מי שאני, לא להפוך את בעיית המשקל שלי לזהות שלי, לראות את כל מי שאני מעבר למספר שעל המשקל.

  • לכולם יש אכילה רגשית כזו או אחרת, כל אחד ברמה שונה. לא ניתן להעלימה לחלוטין אך כן ניתן לשלוט בה ולהפחיתה משמעותית כך שלא תגרום להשמנה. 

  • מערכות היחסים שלי עם האוכל, עם האכילה שלי ועם הגוף שלי הולכות יחד ועל כולן צריך לעבוד כשמטפלים באכילה רגשית.