יומנה של אכלנית רגשית

התקף אכילה אצלי יכול להימשך שעה, שעתיים, יממה או כמה ימים,

אוכלת הכל מהכל.. עוברת ממתוק למלוח, דוחפת עד שאין כבר מקום,

בכלל לא מרגישה את טעמו של האוכל אבל ממשיכה לדחוף,

עוברת מהסיר שבמקרר לשוקולד שבארון..

"די, הבטן זועקת ואני מרגישה שאני נרדמת.

זה הסימן. עוצרת. כאב בטן, בכי, ריצות לשירותים, תסכול ובדידות..

אוי הבדידות שמלווה את התקפי האכילה האלה.. אף אחד לא מבין"

"והאמת היא שגם אני לא מבינה, אני שבעה, זה כבר לא טעים לי..

אז למה אני ממשיכה לדחוף?

כבר שנים אני ככה והתחושה היא שאפילו אנשי המקצוע התייאשו ממני.. "

 

"לכל אחד מהאנשים המקצועיים שעברתי דרכם במשך השנים היה משהו אחר להגיד על מצבי.."

>"אין דבר כזה אכילה רגשית – את לא אוכלת נכון באופן כללי ולכן נופלת לאכילה מבולגנת"

>"תסיחי את דעתך", צאי להליכה, להתקלח, לחברה.. עד יעבור זעם" (רק שהוא לא באמת עובר..)

>"את מנסה למלא חור, ריקנות, הביני ממה נובעת הריקנות הזו ומלאי אותה במשהו אחר (ולא באוכל)".

הרבה הרבה מילים יפות.. אבל סופן זהה. הבולמוס תמיד הגיע, הוא היה חזק מהכל.

המסע שלי בנתיב האכילה הרגשית התחיל ממש מזמן בילדותי,

עברתי אינספור טיפולים פסיכולוגים, אימונים אישיים וכמובן כל שיטות הדיאטה, ניסיתי הכל.

אבל באמת הכל. ירדתי ועליתי, ירדתי ועליתי.. כך במשך יותר מ-10 שנים.

המשטרים השונים במהלך השנים פיתחו אצלי משמעת עצמית חזקה,

יכולת איפוק שלא נראתה כמותה ואיך שלא אובססיה להתעסקות באוכל.

 

מה אוכלים, מתי, כמה ולמה.

אוכלת לפי כמויות, מודדת כפיות, כפות וגרמים,

מתארגנת מראש לשבוע שלם עם קופסאות,

אינסוף מתכונים לכל סוגי הירקות,

לא מתפתה, לא נוגעת במה שאסור, גם לא בפירור,

ממש תלמידה מצטיינת..

 

כמה זמן זה נמשך אתם תוהים? תלוי בתקופות..

לפעמים שבוע, לפעמים חודש ולפעמים חודשיים.

אבל הסוף תמיד היה ידוע מראש –

זה ייגמר בהתקף אכילה, או בז’רגון המקצועי – בולמוס.

 

אני קוראת כעת את המילים האלה שכתבתי ממש מזמן במסע הפרטי שלי,

קוראת ולא מאמינה שזו הייתי אני, מרגישה כאילו מדובר בסיפור של מישהי אחרת.

אך יחד עם זאת, זוכרת טוב טוב את תחושת הייאוש

ואת האמונה האמיתית שאף אחד לא יכול לעזור לי.

 

אך אמונה נוספת שליוותה אותי היא שלא יכול להיות שבאמת

ניסיתי הכל כי לא יכול להיות שכך נגזר עליי לחיות.

ידעתי שהפעם אני צריכה לחפש משהו שונה,

לא עוד דיאטה וכך תקפתי את זה הפעם מכיוון שונה,

חיפשתי תהליך שידע לטפל באכילה הרגשית שלי.

 

זה התחיל מזה שניסינו להבין קודם כל מה תפקיד האוכל בחיי

ומתי הוא קיבל את התפקיד של יותר מ- “להשביע את קיבתי”.

הלכנו אחורה, הרבה אחורה. גילינו שבילדות הלא פשוטה שהייתה לי,

לעיתים, האוכל, היה חברי היחיד.. הוא הפיג בדידות מאד גדולה שחשתי

בתוך ילדה ונערה, עזר להתמודד עם משברים קשים ולמעשה הוא לא רק השביע אותי,

אלא ממש הציל את חיי ובעצם בזכותו שרדתי תקופות לא פשוטות..

 

איך? ובכן לאוכל יש יכולת מאלחשת, כשאנחנו אוכלים הרבה,

אנחנו מרגישים פחות, נהיים אדישים, עוצמת הרגשות פוחתת..

ההבנה הזו טלטלה אותי לחלוטין..

אז רגע? זו לא אשמתי? אני לא המשוגעת? חולת הנפש? זה לא בגללי? אני לא אשמה?..

וואו.. אני נורמלית.. ולא רק נורמלית.. אני יותר מנורמלית, אני חזקה, חזקה בטירוף,

עם תעצומות נפש ענקיות.. אני צריכה להגיד תודה, ללכת זקוף ולהיות גאה, שרדתי !

 

וואו, פתאום אוויר נכנס לריאות.. ואז הגיעה ההארה –

זה מה שאני צריכה לעשות בחיי,

לעזור לכל מי שנמצאת בסבל שאני בעצמי הייתי בו כל כך הרבה שנים.

 

אז התחלתי לכתוב, לדמיין ולתכנן,

איך אני פותחת עסק משלי לשחרור מאכילה רגשית.

יודעת ובטוחה שיש לי את כל מה שדרוש כדי לעזור לכל אחת שמרגישה שהאוכל מנהל אותה.

 

לא האמנתי שיגיע היום שבו אוכל לאכול באופן ספונטני, בלי תכנון מראש,

שארצה תפוח באותה מידה שארצה שוקולד,

שאוכל לשמור קופסאות של עוגיות בארון חודשים עד שכבר פג תוקפן !

 

לא האמנתי אבל היום אני כל כך מאמינה.

מאמינה שכל אחת שיש בה את הבשלות הזו

לתקוף את הנושא הזה ממקום אחר יכולה להצליח בענק!

 

כן, זה לא תהליך קל ולא מהיר, אין גלולת פלא ואין שרביט קסמים,

יש דרך, אבל זו דרך נפלאה, זה מסע לתוך עצמך שבו את תגלי עוד

כל כך הרבה דברים לגבי עצמך שישנו לך את כל תחומי החיים ולא

רק את המקום הזה שמתמודד עם אוכל.

 

אני כל כך מאמינה היום בדרך שלי ומתרגשת מכל אחת שבוחרת

ללכת בדרך הזו כי אני כבר יודעת מה מחכה לה בסופה.

גאה בדרך שבחרתי וגאה ללוות כל אחת ואחת

בתהליך האישי שלה בשחרור מאכילה רגשית.

 

זכרי, שגם עבורך זה אפשרי!

שלך, אורלי קובר

מחשבה 1 על “יומנה של אכלנית רגשית”

  1. נשמע מדהים ,אני שנים בלופים של אכילה רגשית מאז גיל 15 בערך וממש מעוניינת להשתחרר מזה ,אשמח לשמוע יותר פרטים(:

    הגב

כתוב/כתבי תגובה